ביטחון מרחבי

מה אם.

מה אם היינו מתארגנות בקבוצות.

מה אם אנחנו היינו עם היד על העליונה.

מה אם גברים היו מפחדים להסתובב בחוץ בחושך.

מה אם אתה, כן כן אתה, היית צריך לחזור במונית שירות מתל אביב לירושלים ביום שני בשעה 24:30. יש מוניות שירות. סבבה נכון?

מה עם ההליכה ליד התחנה המרכזית, נעימה לך? מסתכלים עליך? שורקים לך? צועקים לעברך בשפה שאתה לא מבין אבל אתה לגמרי מבין

מה אומרים?

איך המציאות גרמה לנו לכך שברירת המחדל היא אפס קשר עין כל עוד הולכים ברחוב.

שאף אחד לא יחשוב שבטעות הסתכלת עליו.

בוקר אמצש אתה בדרך לאוטובוס.

אתה הולך בתוך השכונה בין רחובות קטנים וצרים.

אתה אוהב ללכת דרך השכונה ולא דרך הכביש הראשי, בעיקר כי יש בו הרבה שמש הרבה רעש. אתה אוהב צל ושקט.

במהלך החודשים האחרונים החלו עבודות מואצות של בניה בשכונה, אומרים שזה תמיד היה ככה, שמאז ומתמיד בונים איפשהו מסביב.

עכשיו, אתה רוצה לעבור.

אתה מסתכל ימינה, נמצאת שם קבוצת הפועלים הקבועה. הם כבר מכירים אותך, אתה עובר שם כמעט כל יום בשעות קבועות, הם לא אומרים

כלום, אבל מסתכלים עליך. סורקים את הגוף שלך מלמעלה למטה. בגסות. בבוטות. באלימות.